מה עושים כשהילדים לא משתפים פעולה בשיחה?

הי אלינור, אני עוקבת אחריך כבר תקופה ומאוד מתחברת. אני רוצה לשאול לגבי עניין השיח שאת מדברת עליו. יש לי ילדה בת 11.5, אנחנו גרושים כבר קרוב לשנתיים. אני מודה שבהתחלה לא היתי זמינה לה כל כךֿ, הפרידה באה לי בהפתעה אבל כשהתאפסתי על עצמי עשיתי הכל בשבילה. העניין הוא שאני מנסה לדבר איתה בכל הזדמנות שיש לי על אבא שלה ועלי, על מה קורה איתה אבל היא רק אומרת לי שהכל סבבה ולא משתפת יותר מידי פעולה בשיחה הזו. מרגישה שאני סתם מציקה לה״.

שמחתי על השאלה הזו כי היא מייצגת הרבה הורים גרושים, בעיקר משום שהתכנסות פנימה היא אחת מהדרכים של הילדים להתמודדות עם השינוי המשפחתי- שהם לא ביקשו אותו. נראה את זה אמנם יותר בגילאי ההתבגרות אך זה יכול להופיע בכל גיל. לגבי העובדה שלא היית זמינה עבורה, זה מאוד אמיץ מצידך להכיר בכך. בתקופה כל-כך מורכבת עבורנו, זה באמת לא פשוט להיות שם עבור מישהו אחר, גם ילדינו. יכול להיות שאם לא היה קשר פתוח ומבוסס ביניכן עד הגירושין, אז הריחוק הרגשי עיצב את דפוס התקשורת שלכן ויכול להיות שזה פשוט דפוס התקשורת as-is.

אז מה כן אפשר לעשות כבר עכשיו כדי לשנות?

התשובה די פשוטה-

קודם כל לשנות שפה כלפי עצמנו... אנחנו לא ״מציקים״ להם. אנחנו הורים שלהם וזו חובתנו לדבר, לפנות, לשאול, להתעניין :-)

הפתרון הכללי מאוד והתכ׳לסי הוא פחות ״לעבוד״ בלנסות לדובב אותם לשיחה ויותר להיות שם בשבילם.

וכבר אסביר את הכוונה ומדוע זה חלק משיח בריא בין הורים לילדים, גם אם אין שיח פעיל.

אחת המטרות שלי כמעט בכל תהליכי הליווי היא לאפשר קשר הורה- ילד בריא. הקשר הזה אמנם מתבסס על כלים בתקשורת אך מה שלא תמיד לוקחים בחשבון הוא שתקשורת בנויה גם מרבדים בלתי מילוליים וגם מהקשבה.

לאור הרקע שהצגת, הייתי ממליצה לך כמה דברים:

1. אל תפסיקי לנסות. גם אם נדמה שאין מי ששומע בצד השני- אני מבטיחה לך שיש.

2. שמרי על מסרים קצרים- פחות הרצאה, יותר משפטי מפתח.

3. חיזרי על אותם המסרים, כמו מנטרות. לא צריך כל פעם להמציא את הגלגל. תחשבי מה הכי חשוב לך להעביר לה, ותגידי שוב ושוב. טווח הקשב של הילדים הוא קצר.

4. שאלי שאלות פתוחות. במקום היה לך כיף היום?------ מה היה לך הכי כיף? יכול להיות שהיא תגיד ״כלום״. בשלב הזה הייתי אומרת: ״מאוד מעניין אותי לשמוע איך עבר עליך היום אבל אני מבינה אם את לא רוצה כרגע לדבר, זה בסדר. אם תרצי מאוחר יותר אני כאן״. אם היא לא תבוא, לא קרה כלום. היא זקוקה לשקט שלה אבל היא יודעת שאת מתעניינת בה ואת שם. זה מספיק.

5. אל תשאלי שאלות שמעמידות אותה באמצע בינך לבין אבא שלה.

6. סגלי לעצמך מסורת שאת מספרת לה חוויות מיומך, גם אם היא לא משתפת בחזרה.

7. סיימי כל שיחה, בעיקר חד צדדית, ב״אני כאן אם תצטרכי״. תשאירי תמיד דלת פתוחה. את לא יכולה לדעת מתי היא תיכנס בדלת הזו.

8. מידי פעם פני אליה בשאלה: את צריכה משהו ממני? יש משהו שאני יכולה לעזור לך?

9. כשהיא כן תפנה אליך- וזו נקודה מאוד חשובה- היי כל כולך קשובה לה, בלי הסחות דעת, נייד ביד או שניצל על האש. נצלי הזדמנויות להקשיב לה כשהיא כן במקרה משתפת, בלי ביקורת, בלי שיפוטיות, בלי ״חפירות״. פשוט להקשיב.

10. אם את מרגישה שהיא עוברת תקופה ארוכה בלי שחל שינוי בשיתוף ובפתיחות, הייתי מערבת בשלב זה גורם מקצועי חיצוני, רק ליתר בטחון, וכדי לוודא שאם כן יש לה מה לומר והיא כן צריכה לפרוק, יהיה מי שיקשיב לה ויתמוך ברגשותיה.

מקווה שעזרתי למי מכם שבמצב דומה🙏

וכמו תמיד,

מי שרוצה לדבר איתי בפרטי, מוזמן באהבה ❤️